רבינו, בעקבות אדוניו
בשנת 1905, נולד ברוסיה אוסטרופול הרב גרשון ליבמן, בנו של אברהם חיים ולאה בלינסקי. הוא הפך תלמידו של הישיבה של סבא בברדיצ'ב, בראשות הרב שמואל ויינטוב. המהפכה הבולשביקית הנחיתה מכה קשה על עולם הישיבות וראשי ישיבות החליטו לברוח מפולין. רבנו היה אז בן 16. יותר מ –600 תלמידים עזבו את רוסיה להצטרך לישיבה בפולין. בפולין שינה רבנו את שמו. הוא למד בקורסי הישיבה בשקידה רבה ולמד מוסר עם גדולי חכמי סבא.
במלחמת העולם השנייה נפלשה פולין בידי הנאצים. כל הישיבות נאלצו לברוח לווילנה, ליטא. רבנו היה אז בן 30. גם הוא ברח לווילנה עם אשתו הראשונה רחל.
בשנת 1940, בתקופת שבועות, פלשו הרוסים לליטא. תלמידים רבים הוגלו בכוח לסיביר. אלה שהצליחו להימלט היו נעולים בגטו בוילנה. אבל אפילו מגודרים ושמורים בגטו, אמונתן של רבנו גרשון ופעולתיו רק התחזקו. הוא הקים ישיבה בתוך הגטו. הוא נתפס מספר פעמים על ידי הגסטאפו, אבל נמלט מהשמדה באמצעות סדרה של נסים. שוב הוא ייסד ישיבה חדשה בברגן בלזן.
אחרי המלחמה, כששמע שיש 18 אלף ילדים יהודים ואף אחד לא להם מספק חינוך יהודי במרוקו, הוא החליט לנסוע למרוקו כדי לפתח את היהדות.
הוא המשיך את עבודתו בצרפת ופתי את הישיבה שלו בליון. תלמידיו ממרוקו באו בעקבותיו לליון. לא היה ספק במוניטין של הישיבה שלו: כל התלמידים של הישיבות הרוסיות באו ללמוד בישיבה שלו לפני שהלכו ללמוד באמריקה. אז הישיבה עברה לביי ולבסוף לפובלין ליד מיו, כ -50 ק"מ מפאריס.
המדינה נתנה לו בניין שבו יכל להקים את הישיבה שלו. רבים מן הצדיקים הגדולים של הדור הלכו לישיבה שלו (חלקם אפילו למדו שם) ומצאו שגם ליד פריז יכולה להיות ישיבה אותנטית, חדורה בערכי היהדות, לימוד התורה. ומוסר כמו של נוברדוק.
בהיים שלו מזדקן מספיק כדי להינשא, הוא הקים בסמינר לבנות בטריילפורט כדי שתהיה המשכיות. אז היו משפחות יהודיות רבות.
בשנת 1960, באביב, הישיבה עברה לארמנטייר. רבנו קנה אחוזה גדולה (Domaine de Vignois) עם טירה ללא מים או חשמל. למרות שהחיים היו לא קלים, לא היתה שום רצון לעזוב את המקום. החוק הצרפתי הרשה לו להגדיל את המוסד שלו. זה מה שהוא עשה על ידי בניית 100 בתים בארמנטייר.
בין 1965 ל -1970, גל היהודים המרוקאים שהגיעו לישיבה הקשה להתמודד עם הזרם העצום של ישראלים.
ב –1973 נמנו בעיקר ישיבות של ישראלים, מרוקאים וארגנטינאים.